פרשת פנחס
(הידברות)
בהמשך לפרשה הקודמת, בה הרג פנחס את החוטאים בפרהסיא בחטא בנות מואב, פותחת פרשתנו בהבטחת השכר לפנחס על מעשהו: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". כלומר, אנקהו מחטא אדם הראשון, ולא ימות כשאר האדם על ידי מלאך המוות, והוא יהיה זה שיבשר על הגאולה והשלום הנצחי באחרית הימים. וכמו שכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל: "הָאֲנָא גָזַר לֵיהּ יַת קְיָמִי שְׁלַם וְאַעְבְּדִינֵיהּ מַלְאָךְ קְיַים וְיֵיחֵי לְעַלְמָא לִמְבַשְׂרָא גְאוּלְתָּא בְּסוֹף יוֹמַיָא" (הנני גוזר לו את בריתי שלום ואעשׂהו מלאך חי ויחיה לעולם לבשׂר הגאולה בסוף הימים).
אך יש לתמוה על שכר זה: מדוע מקבל פנחס את שכרו דווקא ב´ברית שלום´? הרי מעשה זה של פנחס, להרוג שני אנשים ולהניפם לעיני כל ישראל, הגם שהיה נדרש לאור הנסיבות, הלא הוא היפוכו של ´ברית שלום´, ומדוע זכה דווקא למתנה זו?
אולם ניתן לבאר את הדברים ע"פ דברי רש"י שם: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - לפי שהיו השבטים מבזים אותו: ´הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל?´ - לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן".
וביאור הדבר כך הוא. כל אדם נולד עם תכונות אופי שונות מתכונות חברו. ישנן תכונות המקלות עליו בקיום חלק מן המצוות, ותכונות אחרות שבהן נדרשת עבודה גדולה יותר במצוות אחדות. אולם בכל אדם קיימת תכונה המהווה למעשה את הניסיון המרכזי שלו בעבודת ה´. כך למשל, יש אדם בעל אופי רך, אשר מידת החסד שבו היא ניסיונו הגדול, ונדרש הוא להכניס גבורה במידותיו ולדעת לסרב לחבריו המציעים לו להצטרף אליהם לדבר איסור. ויש גם להפך: אדם שחולשתו היא מידת הגבורה הטבועה בו, ועיקר עבודתו בעולם הזה היא להטמיע בקרבו את מידת החסד באורחות חייו, לוותר, לתת ולהעניק לאחרים.
לפנחס היו שני ´ייחוסים´. מצד אחד היה נכדו של יתרו, ומאידך – נכדו של אהרון הכהן. אהרון הכהן ניחן במידת החסד, ´אוהב שלום ורודף שלום´, כדברי חז"ל במסכת אבות. יתרו, מעצם היותו עובד עבודה זרה, הטביע בעצמו תכונות שליליות שבכוחן להשפיע גם על צאצאיו. לכן כאשר ליצני הדור ראו את מעשיו של פנחס, שהכה את החוטאים והרגם – מיד גזרו את המניע למעשה מייחוסו ליתרו. במילים אחרות, הם ביקשו לומר כי המעשה הנועז של פנחס אינו נולד מתעצומות הנפש שפנחס התאמץ להכניס בנפשו ולקנא את קנאת ה´, אלא המעשה נבע מתכונה גרועה הטבועה כבר בנפשו כירושה גנטית מסבו יתרו.
לכן בא הקב"ה וייחס את פנחס דווקא אחר סבו השני, אהרון הכהן: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". לומר, שאף שייחוסו לאהרון ידוע זה מכבר, והתכונות שירש פנחס הן דווקא "אוהב שלום ורודף שלום", הוא שם נפשו בכפו, התעלה על מידתו זאת, והרג את שני החוטאים כדי לעשות נחת רוח לקב"ה. ולפיכך זכה להתברך ב´ברית שלום´, לחיות לעולם ולבשר על השלום העולמי באחרית הימים, משום שהיה מוכן לפעול נגד טבעו ולהקריב תכונה גדולה זו לכבוד ה´ יתברך, ברגע שנכון היה לעשות זאת. בנוסף התברך בשלום בכפל כפליים, להורות לדורות עולם כי איש זה – איש של שלום הוא.
מכאן שעיקר עבודת האדם היא לראות לנגד עיניו את רצון ה´ בכל מעשה העומד לפניו. וזאת, על ידי שישאל עצמו תמיד: "מה רצון ה´ שאעשה כעת?". ומתוך כך יבטל את הדחף הטבעי שחש, ואת רצונו מפני רצון ה´. ואם עלול להיות נגוע בדבר, יקיים בעצמו "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ומתוך שיקיים "בטל רצונך מפני רצונו", יזכה במידה כנגד מידה, שהקב"ה "יבטל רצון אחרים מפני רצונך" (אבות ב, ד).
נאמר בפרשה:"פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי: לכן אמור הנני נותן לו בריתי שלום: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו וכיפר על בני ישראל".
כידוע, באותיות של לשון הקודש ישנם סודות רבים. כל אות מבטאת דבר מסוים, הן מהצד החיובי והן מהצד השלילי.
בפרשתינו מסופר על אדם בעל עזות דקדושה שקינא להשם ולבסוף קיבל ברית שלום עם הבורא יתברך. תכונות אלו נרמזות בשמו. פינחס השתמש בכוחות הטמונים באותיות שבשמו לצד החיובי ונסביר להלן.
האות פ' בשמו של פינחס מבטאת פתיחה. האות פ' מורכבת מאות כ' כפופה ואות י' הפוכה. האות כ' הכפופה שבאות פ' מרמזת לאדם הכופף עצמו לפני בוראו בכריעה וביטול העצמיות לפני רצונו יתברך. ואילו האות י' שבתוכה מרמזת לשכינה הקדושה הנרמזת באות י' (הואיל והיא בספירת מלכות שהיא כנגד השכינה הקדושה) ומצמצמת עצמה כביכול כדי לשרות בתוך הכ', בתוך האדם המבטל את עצמו לפני בוראו, יתברך וזוכה על ידי כך שנעשה כסא ומרכבה לשכינה. תכונות אלו מתבטאות בצורה מפליאה אצל פינחס. פינחס מכופף ומבטל עצמו (כ') לפני השם יתברך ומקנא את קנאתו על חטאם של ישראל וכתוצאה מכך הקב"ה נותן ברית שלום וכהונת עולם שהם בבחינת האות יו"ד שבתוך האות פ' המבטאת את השכינה הקדושה שנכנסת ושורה עליו ונותנת לו ברית ונותן הוא נתן פתח(פ') לקב"ה.
בנוסף על כך, האות נ' מבטאת את תכונת הענווה ואת תכונת הנאמנות, הטבועות בנשמתו הרוחנית והנצחית של האדם. צורת האות נ' נראית כאדם יושב שראשו מוטה קדימה ורגליו מושטות לפניו. שהרי זוהי תכונת הנשמה: להניע את הגוף המוטל שוכב ודומם בלעדיה, להושיבו ולהקימו, ובמסכת שבת דף ק"ד ע"א מבואר שבאות נ' נרמזו גם תכונותיה הטבעיות של הנשמה, להיות כפופה בענווה לפני בוראה, ומתוך כך להיות נאמנת לו. נמצא כי גם האות נ' מבטאת את תכונת הנאמנות אצל פינחס שקינא להשם יתברך ומבטאת את הנצחיות שבאה לידי ביטוי גם אצל פינחס הואיל והוא אליהו הנביא זכור לטוב שעלה לשמיים בעודו חי ולא מת לעולם.
כמו כן , האות ח' מבטאת את נשמת החיים הרוחנית המחיה את האדם ומעמידתו על רגליו. לפיכך האות ח' מבטאת את עצם החיים בעולם הזה, וגם את כוח הבחירה שבנשמת האדם החי בעולם, אם להיות חת (ח') מאלוקים, מחוטא (ח') ונקי מכל עבירה, או חס ושלום חוטא (ח') המחטיא (ח') את תכלית בריאתו. דבר זה נרמז במעשה פינחס שכתוצאה מקנאתו להשם אומר הקב"ה "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי......ויכפר על בני ישראל" - שבפעולותיו הוא גורם לקב"ה למחול לבני ישראל ולהשאירם בחיים.
יתר על כן, האות ס' מבטאת את סמיכת הנופל, ולכן מייצגת גם את הסובב סביב כחומה לשמירה והגנה. ברמה הגבוהה יותר היא מסמלת את הסומך הגדול, הקדוש ברוך הוא. כמבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא": "סמ"ך, תקרא סמ"ך אלא סומך מך. זה הקב"ה שהוא סומך מכים נופלים שנאמר 'סומך ה' לכל הנפלים'. סומך עליונים,סומך תחתונים,סומך עולם הזה, סומך עולם הבא". נמצא שגם האות ס' מבטאת את השמירה לעם ישראל בכך שאומר הקב"ה "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" ואדרבא הוא גם סומך לפינחס ולעם ישראל.
אם נתבונן בפסוקים נבחין כי נוספה אות יו"ד יתרה בשמו של פנחס. דבר זה הוא כגמול מידה כנגד מידה מהקב"ה. פנחס קינא את קנאת השם יתברך ומ את שמו ולכן הקב"ה מוסיף לו י' המבטאת רוחניות ומבטאת את הברית והכהונה שהקב"ה נותן לו.
מוקדש לעילוי נשמת קלודין בת מילי ז"ל,יוסף חיים בן רבקה ז"ל, הרב אלעזר אבוצירא זצק"ל.
ולרפואת הרב יוסף שלום אלישיב בן חיה מושא הי"ו והרב יעקב יוסף בן מרגלית הי"ו ולרפואת כל חולי עמו ישראל!
לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון!
שבת שלום!
