תיקון מידות
צריך האדם לדעת שכל הדברים האמורים כאן הם רק חלק קטן מאוד מכל הדברים האמורים על תיקון המידות וראוי לו לאדם להקדיש זמן ללימוד בספרי מוסר
על מנת לתקן את מידותיו ולעמול קשה על כך כי מה שווים חייו ללא עבודה רוחנית זו? וכל שכן אם הוא בן תורה , מה שווה תורתו ללא דרך ארץ? לכן כל אדם שירבה
בקריאת ספרי מוסר מפי חז"ל.
גאווה:
הגאווה היא מידה רעה מאוד והיא גם שורש לכל המידות הרעות ולכן ראוי לו לאדם
שלא להיות בעל גאווה.מדוע היא הגאווה היא השורש לכל המידות הרעות? כיוון שאם
אדם הוא בעל גאווה ממילא הוא מקנא כי אדם בעל גאווה שהוא חושב שהוא ראוי יותר
מן האחר ורואה שלאדם אחר יש משהו אחר הוא מקנא שהרי הוא אומר לעצמו מיהו שיש לו משהו שאין לי? כמו כן הוא גם כועס כי אם אדם
בעל הגאווה ממילא הוא נפגע מ
אחרים שהרי הוא אומר לעצמו מיהו שהוא יפגע בי בכלל? ולכן הוא מגיע לידי כעס וכן התאווה שהרי האדם בעל הגאווה הוא תאו להרבה דברים
וחושב שמגיע לו הכל וכו'.
וכן אמרו רבותינו ז"ל אין לו לאדם להיות גאוותן משום מורד במלכות שמיים שנאמר:
"ה' מלך גאות לבש.." , מה הכוונה?אדם הוא לא מושלם אלא הוא רק חלק מהבריאה
והוא לא כל יכול ואין בו שלמות וכן גם אדם גאוותן לא מושלם והרי שהקב"ה הוא
המושלם ואחד ויחיד במינו ואין כמותו שיצר הכל ולכן אם אדם מתגאה מורד הוא
במלכות שמיים.
ועוד אמרו חז"ל: "התאווה הקנאה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".
כעס:
כעס היא מידה רעה מאוד ולכן לא ראוי לא לאדם לכעוס.אדם בשעת כעסו
לא שולט במחשבותיו ובדיבורו ובמעשיו וכן לאחר מכן הוא מצטער על מעשה
שעשה או דיבור שהוציא מפיו אך לא ניתן להשיב לאחור, המעשה נעשה ולכן
יחשוב לו האדם כמה רגעים לפני הכעס ויתאפק ואמרו חז"ל שהעולם עומד
על מי שסותם פיו בשעת מריבה. עוד אמרו חז"ל כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו.
ענווה:
הענווה היא ההפך הגמור מן הגאווה מכאן שהענווה היא מידה טובה מאוד
והיא גם השורש לכל המידות הטובות. אדם עניו ממילא הוא שמח בחלקו,חולק
עם חבריו,גומל חסדים,צנוע - אדם לתפארת.
מידת הענווה היא כמו עץ שמצמיח ענפים מכאן שהענווה מצמיחה את המידות הטובות.
ייאוש:
צריך האדם לדעת שאין שום ייאוש בעולם וגם אם נכשל במשהו שלא יוותר
וימשיך להאמין כי אין דבר העומד בפני הרצון וכן הקב"ה מעמיד את האדם
בניסיונות ואין הקב"ה מעמיד את האדם בהם אם לא יכול האדם לעמוד בהם.
צריך האדם לדעת כי הכל לטובתו, ואין מקריות בעולם, על מה שעושה הקדוש ברוך הוא
לטובה הוא עושה ואנחנו כאנשים מוגבלים אשר אין לנו ראייה רוחנית לעיתים לא יכולים
לעיתים להבין את משמעו המצב בו אנו נמצאים לכן עלינו לצאת מכל ייאוש ועצב ולדעת
שהכל לטוב והקב"ה אוהב אותנו ודואג לנו ואנו צריכים לבטוח בו.
יצר הרע:
אומרת הגמרא במסכת ברכות "לעולם ירגיז האדם יצר הטוב על יצר הרע..."
מה הכוונה? שהאדם לא יסכים אם זה שיצר הרע מנצחו אלא ינסה להיאבק בו
בכל כוחו וגם אם נכשל לא נורא שימשיך לנסות ואם נכשל הוא שיעסוק בתורה
ואם גם פה נצחו יצר הרע יקרא קריאת שמע בכוונה מלאה. ראוי לו לאדם
לדעת שיצר הרע בא להפילו והוא רק מראה כאילו מה שהוא גורם לך לעשות
טוב בשבילך אך לא כך.
וגם אם אדם נכשל בעבירה מסוימת לא נורא כי "שבע יפול צדיק וקם".
לכן בע"ה נתחזק ונתגבר על יצרינו ונעבוד את השי"ת.
אמת:
ראוי לו לאדם לדבר דברי אמת כי האמת היא יציבה ואילו השקר הוא הרסני.
האמת בנויה מהאותיות א,מ,ת
א' היא ראשית האותיות ה-מ' היא אמצע האותיות ו-ת' היא סוף האותיות
ואילו השקר אשר בנוי מהאותיות ש,ק,ר שהם אותיות סופיות.משל למה הדבר דומה?
לבניית בניין הרי שבתכנונו צריך לבנותו על עמודים בכל פינה
שהרי לא כל העמודים בצד אחד כי אז הבניין יקרוס והנמשל הוא
שהמילה אמת שאותיותיה הם התחלה,אמצע וסוף בסדר הא"ב שהרי
הם מבטאים את העמודים בכל פינה כדי שהבניין לא יקרוס מכאן
שהאמת יציבה וחזקה ומאידך השקר שהם שאותיותיו הם אותיות סופיות
מבטאות את העמודים שבפינה מסוימת ומכאן שהבניין יקרוס.
אהבת רעים:
זהו כלל גדול בתורה-"ואהבת לרעך כמוך" שפירושה מה ששנוא עליך
אל תעשה לחבריך.ועוד כי בית מקדשינו ותפארתינו נחרב בגלל שנאת חינם.
לכן צריכה להיות אהבת רעים והדדיות בין אדם לחברו.וגם אם עשה לו
חברו עוול שיגיע עימו לפיתרון ולא ישנא אותו וזוהי בעצם שנאת החינם
שעליה נחרב בית המקדש.
--"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"-- כבוד מלשון כבד,בעל משקל - שיהיה כבוד חברך בעל משקל בעיניך,כלומר בעל ערך,ולא כדבר קל ומזולזל
המסולק בהינף יד.
שהרי חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. שנאמר "בצלם אלוהים עשה את האדם" וכדברי המשנה במסכת אבות.
נמצא שחברך זה,העומד לצידך,נעלה ומרומם מכל הפרטים הנפלאים הקיימים בעולם וביקום כולו,ונזר הבריאה הוא! לכן,ללא קשר למראהו,גילו,
מנת המשכל שלו,
סגנון דיבורו,מעמדו החברתי וכו' שהרי צלם אלוהים הוא!
וככזה עליך לכבדו.
גבורה:
גבורה היא כלל גדול בתורה-"איזהו הגיבור הכובש את יצרו"-אשרי מי
שנלחם ביצרו שהרי זוהי גבורה. אין המשמעות גיבור בכוח ובחוזק אלא גיבור הכובש את היצר
הרע שבתוכו ועל זה הרבו רבותינו על שכר האדם שכובש את יצרו ועושה דברים טובים
במקום להתבטל ולהקשיב ליצרו.
בזיון:
אמרו רז"ל:"אל תהיה בז לכל אדם שאין לך אדם שאין לו שעה".
כלומר שאפילו לאדם הכי שפל אין לבזותו גם מתוך כבוד וגם מכך שאין לדעת מתי תצטרך אותו וזוהי בעצם "שאין לו שעה".
לכן עלינו לזכור תמיד לכבד כל אדם באשר הוא ותמיד לדבר בנחת עם הבריות ועם דרך ארץ ונימוס ולהרבות אהבה ואחווה בין רעים
ולא לבזות אחד את השני חס ושלום.
------------
אשרי מי שמוכן להתבזות בשביל האמת שהרי כך נהג דוד המלך.דוד המלך עליו השלום היה
שואל את רבו אשר שמו היה מפיבושת שאלות בהלכה והיה מוכן להתבזות בשביל
האמת,כלומר בשביל להבין ולדעת,מדוע נקרא מפיבושת?משום שהיה מבייש
את דוד המלך בהלכה.ומשום כך נולד לו בן ששמו כלאב אשר היה מכלים
את פני מפיבושת.כלומר הוא נעשה יותר חכם מרבו של דוד.(מסכת ברכות)
ומכאן האדם צריך לדעת שעליו ללכת אם רצונו וליבו ועם האמת שלו
שהרי כל מה שמסביב הכל ניסיונות.
דרך ארץ:
חשוב לאדם שתהיה לו דרך ארץ כפי שנאמר דרך ארץ קדמה לתורה.
כלומר עוד לפני שאתה לומד תורה חשוב שתהיה לך דרך ארץ כדי
שתעשה את הישר והנכון בעיני אלוקים ואדם.
ראוי לו מאוד לאדם לתקן את מידותיו בין אם זה גאווה,כעס,כבוד,תאווה וכיוצא בזה.
ראוי לקרוא בספרי מוסר לחזק ולשפר את המידות ולהגיד לשלמות העבודה הרוחנית בעולם.
גזל:
גזל הוא עוון חמור מאוד ועוד אמרו חז"ל שהגוזל צריך לחזור בגלגול כדי לשלם וכל מי שגזל אין תפילתו נשמעת.
וראוי לו לאדם לתקן עצמו במהרה ולהשיב את אשר גזל.
כמו כן תיקון מומלץ לעוון זה הוא זיכוי הרבים.
צניעות:
מידה טובה מאוד ונובעת מהענווה כפי שנאמר לעיל שהיא השורש לכל המידות הטובות.
ובזו המידה נבדל האדם מן הבהמה.האדם צריך להיות צנוע ולא גאוותן ואפילו
אם הוא לבדו צריך להיות צנוע.
צער:
לא ראוי לו לאדם להצטער על שום דבר בעולם כיוון שאין ייאוש בעולם כלל.
אין מקום להצטער משום שהכל הבל.
הצער מכני את האדם לדיכאון וזוהי שיטת היצר הרע.
שקר:
ואמרו חז"ל כל המשקר כאילו עובד עבודה זרה ומכאן שלא ראוי לו לאדם
לשקר אלא שידבר רק דברי אמת שהרי האמת היא היציבה כפי שנאמר לעיל במונח אמת.
שכר:
כל אשר עשה תשובה,מקיים מצוות,בוטח בקב"ה ועושה מעשים טובים וגומל חסדים מובטח לו שכר בעתיד לבוא וכפי
שנאמר "מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא".
ודע תמיד שאין שום ייאוש בעולם כלל וכלל!!
לשון הרע:
הוי לשון הרע כמה זה חמור שאמרו חז"ל למה נחרב בית המקדש השני?
בגלל לשון הרע. אסור לו לאדם לדבר דברים רעים על אדם אחר אפילו אם
מדבר אמת.וצריך האדם לדעת שמכעיס את בוראו בשעה שמדבר לשון הרע.
עוד נאמר כי "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"
יהודי:
יהודי חלק מעם ישראל,עם סגולה,עם הנבחר.מדוע? משום שכאשר שכל
העולם עבד עבודה זרה היה אדם אחר שהאמין ועבד את הקב"ה והוא
אברהם אבינו. ולכן אנחנו צאצאי אברהם אבינו עליו השלום נבחרנו
להיות בניו של הקב"ה בממלכתו.יהודי התברך בתרי"ג מצוות שהרי עליהם
יקבל שכר בעולם הבא.וצריך האדם להרבות במצוות ולרדוף אחריהם ומאידך להתרחק מהעבירות.
ניסיון:
הקב"ה מעמידנו בניסיונות וצריך האדם לדעת שהיכולת לעמוד בניסיון
נמצאת בתוכו כי הקב"ה מעמיד אדם בניסיון אם אינו יכול לעמוד בו שהרי
הניסיון בא לרומם את האדם כי אם הוא עמד בניסיון ממילא הוא גבר על
היצר הרע והפך לגיבור וכמה הוא עושה לנחת לאביו שבשמיים.
נטילת ידיים:
מצוות גדולה מאוד לנטול ידיים בבוקר כשמתעורר משנתו כיוון שרוח
הטומאה נשארת לאחר השינה בכפות הידיים שהרי כשאדם ישן הוא כאילו חצי מת.
כשנוטלים ידיים מברכים ברוך אתה השם אשר קדשנו במצוותיו
וציוונו על נטילת ידיים. על נטילת ידיים כשנחבר כל אות ראשונה נקבל
את המילה עני. מכאן שמי שלא נוטל ידיים פרנסתו דלילה.
תענית:
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה כך אמרו חז"ל וכן כל
המתאבל עם הציבור זוכה ורואה בשמחתו.ועוד אמרו רבותינו ז"ל כי
כל המתענה נקרא קדוש.ואשרי מי שיוכל להתענות על חטאותיו והתענית
יש בה סגולות רבות.
תשובה:
עיקר התשובה הוא שיתחרט על החטא חרטה גמורה ויקבל על עצמו
שלא יחזור על אותו חטא וכן יבצע כך.וזוהי עיקר התשובה.וכן תיקון
המידות כמה הוא חשוב.
אחדות:
כמה עם ישראל צריך להיות מאוחד ואוהב וכן גם בעבודת השם.שהרי
לא נחרב בית המקדש אלא בגלל שנאת חינם.ונכון יזהר האדם לאהוב
את חברו ולדאוג לו ולהיות מאוחד ואשרי מי עמל בזה.
המניע לגאולה = מני"ע ראשי תיבות - עם ישראל נגאל מאוחד.
לכן ראוי להרבות אהבת רעים ולהיות מאוחדים ובזכות כך נזה לגאולה שלמה
במהרה בימינו אמן!
זלזול:
אסור לו לאדם לזלזל באדם אחר בעוד שנאמר בגמרא מסכת
ברכות דף ז שהקב"ה מבקש את ברכתו של רבי ישמעאל וכי הקב"ה
צריך את ברכתו? לא אלא בא ללמד שלא תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך
שהרי כך נאמר בהמשך והכוונה היא שלא תזלזל באף אדם ולא בברכתו
כי אפילו ברכה של האדם הכי פשוט יכולה להשפיע.
ניבול פה:
כל המנבל פיו מנבל נפשו.
ניבול פה הוא חמור מאוד.וגם כל המנבל את פיו קוראין לו גזר דין.
וגם השותק ולא מעיר לאותו אדם אשר מנבל פיו ייענש.
דיבור:
צריך אדם להיות זהיר בדיבורו ולחשוב קודם מוציא הדיבור מפיו.
ואמרו חז"ל כל המרבה בדיבור מרבה חטא.
כל דיבור צריך לשקול אותו ולהיזהר שלא לדבר דברי לשון הרע חס ושלום.
וראוי לו לאדם לקרוא בספר החפץ חיים על הלכות לשון הרע וכבר הרבו רבותינו על חומרת עוון לשון הרע.
בנוסף על כך אסור לנבל את הפה וראוי לו לאדם להויצא רק דברים טובים מהפה שהרי האדם זכה לכוח עצום,
הלוא הוא כוח הדיבור וכמו שאמר החכם באדם, שלמה המלך עליו השלום בספר משלי: "חיים ומוות ביד הלשון".
לכן, ראוי לו מאוד לאדם להיזהר בדיבוריו ומעשיו ואוי לו לאדם שנעשה סנגורו קטגורו ע"י הדיבור חס ושלום.
הלבנת חבר ברבים:
כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא כנאמר
במסכת אבות דף ה , וכל אלו הם סעיפי ותולדות הגאווה.וכל המלבין
פני חברו ברבים כאילו רצחו.
תפילין:
מצווה גדולה מאוד מן התורה שנאמר: "וקשרתם לאות על ידיך
והיו לטוטפות בין עיניך.."
והרי מה נשמת יהודי בלי תפילין שהרי מה שמחבר בין האדם לעולמות
הרוחניים הגבוהים הם התפילין וכי אם נתבונן בגופו של אדם תשימו
לב שבנוי הוא משם הוי"ה.הצוואר והראש ביחד מבטאים את האות י'
כף יד ימין אשר לה חמש אצבעות מבטאת את האות ה וכן אותו הדבר
יד שמאל ושאר הגוף הארוך מבטא את האות ו' והרי מתי יש לו לאדם
את קוצו של י' המחבר בין העולמות?בשעה שמניח תפילין ומכאן ילמד
אדם כמה חשוב להניח תפילין וכמה זה טוב והרי הוא מקבל הארה רוחנית גבוהה.
תפילה:
טוב לו לאדם להתפלל לפני הקב"ה
בכוונה,ברצון,באהבה וביראה.
ושידע האדם שכוח התפילה הוא גדול מאוד. וטוב לו לאדם להתבודד
10 דקות ביום ולהודות לשם יתברך כי הוא הדואג לך ומשגיח עליך
וטוב להודות לו שהרי הוא גומל לנו חסדים טובים אפילו שאנו לא ראויים ומשפיע לנו שפע רב
וכמה חסדים עושה עימנו הבורא יתברך והרי עצם העובדה שאנו חיים ונושמים זה כבר נס
ופירשו חז"ל על הפסוק: "כל הנשמה תהלל יה הללויה" - שכל אדם חייב להלל את הקדוש ברוך הוא על כל נשימה ונשימה
שנושם בזכות חסדיו של השם יתברך ולכן ראוי לו לאדם להתפלל ולהודות לקב"ה בין אם בשלושת התפילות שמחויב
בהם הגבר ובין אם במזמורי תהילים וכיוצא בזה.
נס:
אסור לו לאדם לחכות לנס כי אין עושים לו נס משמיים. למה הדבר דומה?
אדם חוצה כביש ולא מסתכל ואומר לעצמו שהוא בוטח בקב"ה שיעשה
לו נס שלא יידרס חס ושלום-לא כך ועוד שנאמר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"
שהרי האדם צריך להיזהר ולהישמר עד מאוד.
טוב:
כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ועוסק בטוב מובטח לו שהוא
בן העולם הבא וכן נמחלים עוונותיו.
מצוות:
מצוות הן חשובות מאוד לאדם שהרי מקבל עליהן האדם את
שכרו בעולם הבא. צריך האדם לרוץ ולמהר לקיים מצווה ואילו להתרחק מהעבירה.
ועוד נאמר במסכת אבות: "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה"-
כלומר האדם צריך להיזהר ולקיים מצווה שנראית קלה
בעיניו כמצווה הנראית חמורה בעיניו משום שהאדם אינו יודע את שכרן של המצוות.
ימשיך להתעדכן בקרוב בע"ה בלי נדר.
