פרשת בהר
בפרשה נאמר הפסוק:"ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו"(ויקרא כה,כו).
כידוע , בתורה אפשר למצוא כל פסוק שמתאים לנו ולקשר אותו לחיינו ואף ללמוד ממנו מוסר גדול.
הפסוק פותח:"ואיש כי לא יהיה לו גואל" - נשאלת השאלה וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל?
ממשיך הפסוק ואומר:"והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו" - רק על ידי יגיעה ועבודה רוחנית מתמדת וקשה
האדם יגיע לגאולה שלמה.
בגמרא(מסכת מגילה , דף ו , ע"א) נאמר בשם רבי יצחק: "אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין,
לא יגעתי ומצאתי – אל תאמין, יגעתי ומצאתי – תאמין".
מדבריו של רבי יצחק ניתן להבין רבות. כפי שאמרנו לעיל , האדם יכול להגיע לגאולה פרטית רק ע"י יגיעה. החוסר עמל והחוסר ביטחון
לא יובילו אותנו לשום מקום. אנו צריכים להתחזק מיום ליום ולהתבונן ולהבין שכל מקרה שקורה הוא איתות משמיים ומה גם
שמקרה - אותיות " רק מה' " - דהיינו הכל מהבורא יתברך.
האדם צריך להתחזק , ולהבין שהיגיעה והעובדה שהוא עמל יביאו אותו הן לגאולה פרטית והן להצלחה אישית.
גם אם האדם מתייגע בחייו , אל לו להתייאש , שהרי הכל לטובתו ובסופו של דבר עם יהיה עמל הוא יעלה על דרך המלך.
כך גם בעבודת השם יתברך. העולם שלנו מלא תאוות ויצרים ובכל יום ויום יש לכל אדם התמודדויות קשות מאוד.
אף על פי כן אסור לאדם להתייאש הואיל ועם יגיעה ועבודה רוחנית מתמדת יעלה על דרך המלך כפי שביארנו לעיל.
וכפי שאומר דוד המלך עליו השלום:"יגעתי באנחתי אשחה כל לילה מיטתי".(תהילים ו)
האדם צריך ללמוד הרבה מוסר איך לעבוד את הקב"ה ולהפוך לקדוש ללא תאוות ולדעת להתגבר על היצר הרע כפי שנאמר:"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם".
אדם כזה הוא מלך אמיתי. ראשי תיבות של מלך:
מ- מוח
ל- לב
כ- כבד
מוח הוא מקום משכן הנשמה , שם מקור המחשבה והשכל
הלב הוא רוחו ומקור הרגשות והכבד הוא המקום בו שכונת הנפש שהיא מקור התאוות.
נמצא שאדם שמליט את נשמתו ושכלו על רגשותיו ועל תאוותיו הוא זוכה לתואר האמיתי "מלך" ואם לאוו חס ושלום
הרי הוא הופך ל"כלם".
הראשון זוכה למלכות האמיתית, ואילו האחרון מלשון כלום וכליון.
לאחר כל תהליך זה האדם מגיע לפסוקים שנמצאים מספר פסוקים אחר הפסוק בתהילים האמור לעיל והם(תהילים ו'):
"סורו ממני כל פועלי און,כי שמע ה' קול בכיי........יבושו ויבהלו מאוד כל אויבי, ישובו יבושו רגע"
ע"י כך זוכה האדם שיסורו ממנו כל התאוות והיצרים והרי הוא כמלך השולט בהם.
יהי רצון שנזכה להגיע לדרגה זו ונמלא את רצון השם: קדושים תהיו כי קדוש אני וכו'.
נאמר בפרשה: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו... וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא כה, יד-יז). בביאור כפילות הציווי "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" ו"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", דרשו חז"ל שהציווי הראשון עוסק באונאת ממון, דהיינו על איסור הרמאות במסחר, ואילו השני עוסק באונאת דברים. על אונאה מסוג זה מובא בתוספתא: "כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים. ועוד מרובה אונאת דברים מאונאת ממון. שבאונאת אחיו הוא אומר ולא תונו איש את אחיו, ובאונאת דברים הוא אומר לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך. ויראת ממי שפיקד על אלו".
התוספתא מביאה בהמשך דוגמאות לאונאת דברים: "היו חמרין מבקשין יין ושמן, לא יאמר להן: לכו אצל פלוני - והוא לא מכר יין ושמן מעולם. היו חולאין באין עליו וייסורין באין עליו וקובר את בניו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב: הלא יראתך כסלתך (כלומר, מעשיך גרמו לך לקבל עונש)".
מדוגמאות אלו אנו למדים שאיסור אונאת דברים, פירושו שאסור לצער אדם באמצעות דיבור. אך אם אכן כך הדבר, מדוע השתמשה התורה בביטוי אונאה שקשור לרמאות, כמו באונאת ממון, ולא השתמשה בביטוי הקשור לצער?
מצד האמת, כל אדם צריך להיות שרוי בשמחה תמידית על כל הטוב שנתן לו הקב"ה: בריאות, פרנסה, משפחה ובאפשרות שניתנה לו לבנות את דרגת עינוגו על ה, באמצעות ניסיונות החיים בעולם הזה. לכן, כאשר בא חברו וצערו באונאת דברים, הוא גרם לו באותה השעה להתמקד בקטנות המצערות, ולצאת מהשמחה שהוא באמת צריך להיות בה. דבר זה אכן דומה ממש לרמאות, שמרמה את חברו להיות בצער במקום להמשיך ולהיות בשמחה.
על פי יסוד זה ניתן לבאר באופן נפלא את הפסוק בתהלים: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה". האיש החפץ, הוא איש שרוצה מאד דבר מסוים. ואכן, כל אדם מעוניין מאד לחיות. אך מה פירוש המילים אוהב ימים לראות טוב? גם סוף הפסוק דורש הסבר; מדוע ישנה כפילות, האם דברי מרמה אינם נכללים כבר בדיבור רע שהוזכר קודם לכן?
אלא שדרך האדם המצוי הוא, שבכל יום מנחם את עצמו כי הטוב שאליו הוא מייחל יגיע בעתיד. בצעירותו אומר שכשישא אשה יהיה לו טוב, ולאחר שכבר נישא תולה עיצבונו בכך שאין לו ילדים ואומר שכאשר יזכה לילד או-אז יהיה טוב. והנה, כשנולד לו ילד ואינו ישן בלילות מחמתו אומר שכאשר יגדל הילד יהיה טוב... כך כל ימי חייו חש ברע ומתנחם ביום המחר.
על זה אומר דוד המלך ע"ה כי אדם החי אמונה, אינו מתנחם בטוב שיבוא מחר, אלא רואה את הטוב כבר היום. הקב"ה הרעיף על כל אדם שפע טובה וברכה, ורק עצת היצר היא למקד את מבטו במה שנראה קשה וחסר.
וזה ביאור "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" – זהו הנוצר לשונו מלדבר כל דיבור רע. "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב", שאוהב את הימים מצד עצמם, ורוצה לראות את הטוב שבכל יום – זהו הנזהר "מִדַּבֵּר מִרְמָה". שאינו מרמה את עצמו להביט במה שאין כעת ועתיד להיות מחר, אלא רואה את שפע הטוב העכשווי ושמח.
לרפואת הנפש והגוף:
הרב יעקב יוסף בן מרגלית הי"ו,הרב יוסף שלום אלישיב בן חיה מושא הי"ו
ובכלל כל חולי עמו ישראל!
לעילוי נשמת:
קלודין בת מילי ז"ל,עדנה בת מילי ז"ל,ויקטור בן חוה ז"ל,הרב אלעזר אבוחצירא זצוק"ל
הרב יצחק כדורי זצוק"ל,יוסף בן רבקה ז"ל ובכלל עמו ישראל!
לחזרה בתשובה שלמה של:
יחזקאל בן תקווה הי"ו ,סיגל בת קלודין הי"ו,מאור פררס בן חיה הי"ו,ניר בן סמדר הי"ו,דור בן רחלי הי"ו,מ
יכאל בן מאיה הי"ו,ארז בן אופירה הי"ו,שון בן רונית הי"ו ובכלל כל עמו ישראל!
להצלחת:
ארגון הידברות ובראשו הרב זמיר כהן הי"ו,הרב עובדיה יוסף הי"ו,איתי בן סיגל הי"ו,רז בן רחל הי"ו
דור בן רחלי הי"ו,ניר בן סמדר הי"ו,הרב רועי בן חוה הי"ו,הרב גל בן יפה הי"ו
הרב יוסף מוחבר הי"ו,כל חיילי צה"ל שהקב"ה ישמור אותם,
ובכלל כל עמו ישראל!
