פרשת ראה
בפרשתנו מפורטים בעלי חיים רבים, המותרים והאסורים באכילה. כידוע, בלשון הקודש שמו של כל בעל חיים מצביע על אופיו הפנימי, על תכונה בסיסית הקיימת בו, וממילא על מידת השפעתו על האדם הניזון ממנו. וכמו שביאר האר"י ז"ל, שכאשר האדם אוכל דבר מה, גופו ניזון מהחומר שבמזון, ואילו נשמתו מקבלת השפעה מהניצוץ הרוחני הקיים במזון. ולכן התורה אסרה עלינו לאכול בעלי חיים טורפים, מאוסים, ובעלי תכונות שליליות, כדי שלא נפגום בנשמתנו. זאת משום שאכילתם אוטמת את הטוהר ואת הרגישות הרוחנית של נשמתנו, כדברי חז"ל על הפסוק "ואל תטמאו בכל אלה וכו´ ונטמתם בם" – אל תקרי ´ונטמתם´ אלא ´ונטמטם´.
אמנם ישנם בעלי חיים שבמבט שטחי לא מובן מהי תכונתם השלילית שהרי אינם טורפים כאריה ונמר, וגם לא מאוסים כחזיר וחרקים, ומדוע נאסרו?
למשל, נאסר עלינו לאכול את העוף הנקרא ראה. הראה ניחן בראיה למרחק, וכך מזהה פגר המושלך בשדה והוא עט עליו לאכול מבשרו. והלא לראות למרחק היא תכונה טובה?
אולם מאחר ועוף זה מורגל לתור בעיניו רק אחר נבלות, הרי תכונתו היא לחפש דווקא פגמים וחסרונות הנמצאים בעולם, ואינו מתייחס לטוב ולחיובי שבעולם. וכך ישפיע על מי שאוכל מבשרו, לראות תמיד את החיסרון שבזולת ולא את מעלותיו ושבחיו.
וכמו כן, החסידה עושה חסד עם חברותיה ומחלקת להם ממזונה. ומדוע נאסרה באכילה?
על כך יש לענות, משום שמטיבה רק לחברותיה ומתעלמת ממי שאינו שייך ´לחוג הנכון´. ואף היא משפיעה לרעה על הניזון מבשרה, שיהיה טוב רק לחבריו ומתעלם ממי שאינו מכיר, בעוד שעל האדם להיות רב חסד עם כל נזקק.
אמנם יש להעיר: מדוע שמה של החסידה ניתן לה כשבח על שגומלת חסד עם חברותיה, יותר משאר בעלי חיים שגם את זאת אינם עושים, בעוד שאת העכבר מגדירים חז"ל בתלמוד ירושלמי (בבא מציעא פ"ג) כרשע, משום שכשמוצא מזון קורא לחבריו שיבואו לאכול יחד אתו?
גם בזה טמון לימוד גדול. החסידה מוצאת מזון מן ההפקר ומחלקת לחברותיה, וזהו שבח עבורה ביחס לבעלי חיים אחרים שמתעלמים אפילו מחבריהם. אולם העכבר, שמתגורר בבית, הלא הוא גונב מזון מבעל הבית ואוכל, ואם גם קורא לחבריו לאכול וליהנות ממה שאינו שלו – רשע הוא! ולכן נקרא העכבר בשם זה, משום שהוא ´מעכב-בר´, מעכב מזון אחרים לעצמו ולחבריו (ובספר "הצופן" הרחבנו עוד בביאור שמו של העכבר ובעלי חיים אחרים).
ואף זה לימוד מוסר השכל, שחסד יש לעשות על חשבון עצמנו, אבל לא להעמיס על אחרים ולבצע חסדים על חשבונם.
כמה נפלא הדבר בעומקי נפלאות היהדות, שאפילו בשמות בעלי החיים בלשון הקודש טמונים מסרים והדרכות לאדם בכל תחומי החיים. שבת שלום.
פרשת השבוע פותחת בפסוק "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"(דברים פ"ס כו).
המילה ראה היא כמדבר ליחיד ולעומת זאת המילה לפניכם כמדבר לרבים. לכאורה דבר זה נראה תמוהה, הואיל והיה צריך לומר כך:"ראו אנוכי נותן לפניכם היום..." או "ראה אנוכי נותן לפניך היום..." , אך תשובה יפה יש לך ברובד עמוק יותר. חז"ל אומרים שכל שמות ישראל ערבות זה לזה ועוד מוסיפה תורת הסוד שכל נשמות ישראל גם ערבות זה בזה ולפיכך יוצרים נשמה אחת גדולה של כללה ישראל. דבר מופלא זה בא ללמד כל אחד מאיתנו: כל אדם צריך להתבונן ולראות שבחייו יש את הברכה ואת הקללה. בהמשך הפסוקים נאמר:"את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם אשר אנוכי מצוה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלוהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם:".
אם אדם יבחר בברכה דהיינו בדרך הנכונה שאותה ה' מצווה, ממילא הוא משפיעה לטובה על כלל ישראל הואיל וכל ישראל ערבים זה בזה כפי שהבארנו לעיל, ואם להיפך חס ושלום, דהיינו אם אדם יבחר בקללה שהיא בבחינת "וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצוה אתכם", הרי הוא משפיעה לרעה חס ושלום על ישראל.
משל למה הדבר דומה? אדם המפליג בתוך ספינה ומתחיל לקדוח מתחת לכיסא שלו, פנו אליו שאר האנשים ואמרו לו אדוני מה אתה עושה אתה תטביע את כולנו. ענה להם אותו אדם וכי מתחת לכיסא שלכם אני קודח? אל תתערבו במעשיי. אמר לו שוטה שכמוך זה לא משנה היכן אתה קודח אנחנו בתוך ספינה ואתה יכול להטביע את כולנו. כך אותו הדבר עם כל עם ישראל, כאשר יהודי עושה עבירה הוא ממלא את מאגר העבירות והחטאים חס ושלום ואם להפך דהיינו עושה מעשים טובים הוא ממלא את מאגר המצוות והמעשים הטובים, ואם חס ושלום המאגר של העבירות עצום, באות גזרות קשות על בחוריהם של שונאי ישראל(בלשון סגי נהור). אי לכך, אומרת התורה אל כל אחד ואחד מאיתנו שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם, לכולכם ומצד הערבות רבים נתפסים בעוון היחיד.
שבת שלום!
לעילוי נשמת קלודין בת מילי ז"ל ואסתר בת מאיר ז"ל ויוסף בן רבקה ז"ל ולרפואת
הרב עובדיה יוסף בן ג'ורג'יה הי"ו והרב יעקב חי בן מרגלית הי"ו דותן יהודה בן שרונה הי"ו
ובכלל כל חולי עמו ישראל ולגאולה שלמה במהרה בימינו אמן!
