פרשות מטות מסעי
(הידברות)
פרשת מטות פותחת בפסוק: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה´: אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה´ אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". כלומר, לא יחלל את דיבורו. לא יוציא אותו מקודש לחולין. אם נדרת בפיך – תקיים את נדרך.
דיני נדרים מלמדים שיש כח לאדם לאסור על עצמו דברים המותרים באמצעות כוח הדיבור בלבד, כאילו היה זה ציווי מהתורה. שהרי דיבור שיש בו התחייבות כלפי שמים מקבל קדושה, עד כדי שהפרת הנדר היא בגדר הוצאת דיבורו הקדוש לחולין, ואם נדר שלא יאכל בשר – הופכת אכילת הבשר לאיסור עבורו, ממש כמו אכילת דבר טמא.
שלמה המלך אומר בספר קהלת: "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם". לעיתים בשעת התלהבות, האדם מקבל על עצמו דבר שאין ביכולתו לעמוד בו: תרומה נכבדת, מעשה קשה וכדומה. אך שלמה המלך מלמד אותנו שעדיף לא לנדור, מאשר לנדור – אך לא לקיים.
למילים יש כח, ולכן על האדם להקפיד על מה שהוא מוציא מפיו, ובכך הוא מקדש את דיבורו.
והזוכה לשמור על פה קדוש ונקי, עומד בדיבורו ומקיים את כל אשר הוא נודר - הקב"ה נותן לו שכרו ומקיים את כל בקשותיו. לפי שאותן מילים היוצאות מפיו – מלאות עוצמה רוחנית וכח חיובי.
אך אדם שמשתמש בפיו למטרות רדודות ח"ו – קללות, ניבולי פה, נודר ואינו מקיים, לשון הרע וכדומה – מחלל את דיבורו, ותפילתו אינה מתקבלת. משל לאדם שהגיש מנחה יקרה למלך, אך הניח אותה על גבי מגש המרופד בבוץ. כיצד המלך יתייחס לאותה מנחה? הלא גם הכלי בו מונחת המנחה חשוב כמו המנחה עצמה. כך גם אדם המנבל את פיו ולאחר מכן מתפלל – אין תפילתו מתקבלת ברצון.
קדושת הדיבור מצריכה עבודה לא פשוטה. אך על האדם מוטלת החובה להשתדל כמיטב יכולתו ובכל פעם להוסיף ולטהר את עצמו, בהדרגה אך בעקביות, עד שזוכה לדיבור נקי וטהור שאין בו שום פגם. כך הוא בונה את עצמו שלב אחר שלב, פרט אחר פרט, עד שבסופו של דבר הוא מגיע לשלמות הראויה.
חז"ל מלמדים אותנו שהזהירות בדיבור נצרכת גם בחינוך הילדים. אדם המבטיח לבנו דבר מסוים – עליו לקיים את הבטחתו. "לא יחל דברו". אם ההורה הבטיח לקנות לו דבר מסוים ולבסוף לא קנה, הוא הורס בכך את החינוך של הילד. הילד מבין שאין משקל לדיבור, וגם מאבד את האמון באביו. וכך, גם הילד בבגרותו לא יירתע מלשקר לאחרים, להבטיח ולא לקיים. לדוגמא האישית ישנו משקל מכריע בחינוך הילדים. כאשר האב מקיים את הבטחתו לבנו, גם כשהבן שכח בכלל את ההבטחה – הבן סופג את ערך הדיבור. הוא רואה כמה אביו אמין, ומה שאומר – מקיים.
בן כזה יגדל אף הוא להיות כאדם העומד בדיבורו.
וגם אם רואה שקשה לו לשנות מהרגלו ופיו מדבר ללא מחשבה, ישקיע בדבר, ויזכור את השכר הרב הנרמז בפסוק, שאם הוא: "לא יחל דברו", אזי זוכה שהקב"ה ימלא את בקשותיו בבחינת: "ככל היוצא מפיו – יעשה!".
שבת שלום.
♦ פרשת מטות
נאמר בפרשת מטות הפסוק:"על דבר אשר יבוא באש תעבירו אותו באש וטהר וגו' ".
אומר מרן החיד"א זצ"ל שישנם שני סוגי אש: אש היצר הרע הבוער בעצמותינו, ואש התורה שהיא אש הקדושה והטהרה.
אמרו חז"ל בגמרא במסכת קידושין דף ל':"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". העצה היחידה שיש לאדם כדי להילחם מול היצר הרע, הוא על ידי
לימוד התורה, וזה נרמז בפסוק: " כל דבר אשר יבוא באש"- של היצר הרע "תעבירו באש"- דהיינו אש התורה ואז ממילא "וטהר".
♦ פרשת מסעי:
את פרשת מסעי קוראין תמיד בימי בין המיצרים. דבר זה בא ללמדנו שכשם שכל המסעות והטירחות שטרחו בני ישראל תכליתם הייתה להגיע לארץ ישראל,
כך גם אנו צריכים לדעת שכל המסעות הללו שכאורך הגלות המרה שאנו עוברים תכליתם להזכירנו עד שנגיע במהרה בימינו לגאולה שלמה וישועה אמיתית.(האדמו"ר מסקולען)
( הפנינים הללו נקלחו מהספר "עונג שולחן שבת" )
-----------------
♦ פרשת מטות
נאמר בפרשת מטות הפסוק:"וידבר ה' אל משה לאמור: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך". מסביר המדרש תנחומא שתלה הקדוש ברוך את מיתתו של משה בנקמת מדין. משה הולך ומדבר עם העם על כך ומפרש רש"י:"אף על פי ששמע שמיתתו תלויה בדבר, עשה בשמחה ולא איחר" ואף בדומה לכך נאמר במדרש וזהו לשונו:"אלא להודיעך שבחו של משה, שלא אמר, בשביל שאחיה אעכב נקמת בני ישראל מן המדינים." - מוסר גדול ניתן ללמוד מכאן. האדם צריך לעשות את רצון השם בזריזות ובשמחה תמיד
ולא חס ושלום לעשות תנאים כגון שאומר לעצמו אם הקדוש ברוך יתן לי רק טוב אעשה את רצונו חס ושלום, אלא כלשון המשנה:"בטל רצונך מפני רצונו וכו' ".
לעילוי נשמת קלודין בת מילי ז"ל,יוסף חיים בן רבקה ז"ל , הרב יוסף שלום אלישיב בן חיה מושא זצוק"ל
ולרפואת הרב יעקב יוסף בן מרגלית הי"ו ולחזרה בתשובה של יחזקאל בן תקווה הי"ו.
